פרויקט עיצוב תערוכה בהשראת עקרונות הבאוהאוס, החוקר את השימוש באור, שקיפות ותנועה כיסודות צורניים
הפרויקט נוצר במסגרת קורס עיצוב תערוכה, בהשראת עקרונות הבאוהאוס ותפיסתו של מוהולי־נאג’ את האור כחומר צורני. המטרה הייתה לתרגם רעיונות מופשטים מחקריים לתצוגה חווייתית וחזותית.
המטרה העיקרית הייתה לבחון כיצד ניתן ליצור חוויית חלל שממחישה את רעיונותיו של מוהולי־נאג’ — אור, שקיפות, תנועה ויחסים צורניים — באמצעים גרפיים וחלליים.
האתגר היה לשמור על איזון בין פשטות צורנית המזוהה עם הבאוהאוס לבין חוויה מרגשת ומודרנית, שתעביר תחושת “אור בתנועה” גם באמצעים דוממים.
לאסלו מוהולי־נאג’ היה אמן, מעצב וצלם הונגרי שנמנה עם המורים המרכזיים בבאוהאוס. עבודתו חקרה את היחסים בין אור, חומר וצורה, ואת השפעת הטכנולוגיה על תפיסת הראייה והעיצוב. הוא ראה באור לא רק אמצעי תאורה אלא חומר גלם יצירתי — כלי לביטוי חזותי, לחקירה מרחבית וליצירת חוויה. גישתו שילבה דיוק צורני עם חופש ניסיוני, והשפעתו ניכרת עד היום בעיצוב גרפי, בצילום ובעיצוב חלל מודרני.
אור כחומר- מוהולי־נאג’ ראה באור לא אמצעי פונקציונלי אלא חומר גלם לציור במרחב. האור יוצר עומק, תנועה וקומפוזיציה, והוא הכלי המרכזי שמגדיר את הצורה והחוויה.
שקיפות ושכבות – השקיפות משמשת אצלו כעקרון של גילוי והסתרה. באמצעות חפיפות וחיתוכים בין צורות נוצר דו־שיח בין חזית לרקע, בין ממשי למופשט.
תנועה ודינמיות – מוהולי־נאג’ האמין בעיצוב כפעולה מתמדת של שינוי — לא סטטית. הקומפוזיציות שלו מבוססות על כיוונים, חיצים וקווים באלכסון שמכניסים תחושת תנועה בזמן ובחלל.
שילוב אמנות, טכנולוגיה ועיצוב – הוא טשטש את הגבול בין תחומים — צילום, טיפוגרפיה, פיסול ועיצוב תעשייתי. עבורו, עיצוב היה שפה אוניברסלית המבטאת חשיבה מודרנית דרך חומרים, אור וצורה פונקציונלית.
בהשראת תפיסתו של מוהולי־נאג’, חקרתי כיצד ניתן לתרגם את רעיונותיו של “אור כחומר” לחוויית חלל עכשווית. בחרתי לבחון את המעבר בין אור פיזי לאור גרפי — וליצור שפה ויזואלית שמדגישה תנועה, שקיפות ויחסים צורניים, המייצגים את החוויה החושית של המבקר בתערוכה.
1. חוקיות פריסת הקירות בחלל –
את הקירות בחלל בחרתי למקם בצורת כיכר ברלין שאותה נהג לצלם מוהלי נאג’. הכיכר מאופיינת בצורותיה הגיאומטריות והצילום של נאג’ נחשב בין יצירותיו הבולטות והמאפיינות את תקופת הבאוהאוס. תוך מחשבה כיצד ניתן יהיה להעביר את המסר ויזואלית בתערוכה הכנתי תחנה שנקראת תצפית מגדל הרדיו שנמצאת קומה מעל שממנה ניתן לצפות בחוקיות הקירות והמסר שמועבר.
2. צורות גיאומטריות –
את הצורות הגיאומטריות בחרתי לשלב על קירות התערוכה בסיגנון ייחודי ובתצורת מאפייני הבאוהאוס. הצורות ממשיכות זו את זו בין הקירות ויוצרות קו עיצובי זהה. בנוסף, מדרגות תצפית מגדל הרדיו עוצבו בהשפעת כרזת תערוכת THE STORM של מוהלי נאג’.
3. צבעוניות –
את הצבעוניות בחרתי לאחר שחקרתי את סגנון הבאוהאוס ככלל ואת סגנונו של מוהלי נאג’ בפרט. הצבעוניות היא ברובה המוחלטת שחור ולבן וגווני הביניים בהשפעת סגנון הפוטוגרם המפורסם, הריצפה שחורה מגורענת ליצירת תחושת כביש כדי להמשיך את קו עיצוב כיכר ברלין, ונגיעת צבעי יסוד על מדרגות תצפית מגדל הרדיו.
4. אור וטבע –
האור והטבע הוא חלק בלתי נפרד ממאפייני הבאוהאוס ושל מוהלי נאג’. בחרתי להביא זאת לידי ביטוי במיקום קיר שלם שמשמש כחלון להכנסת תאורה טבעית ושילוביות עם הטבע, החלון פונה לכיוון תחנת האמנות הקינטית, בה יש השפיעה בכל רגע נתון לכיוון התאורה ובכל שעה שונה ניתן לראות את היצירות בצורה שונה, בהתאם למיקום השמש והשפעת כמות האור.
5. טיפוגרפיה –
את הכתב בתערוכה בחרתי בהתאם למאפייני סגנון הבאוהאוס. בחרתי לכותרות כתב נקי, מעוגל ומסוגנן שמתחבר לסגנון הבאוהאוס אל מול טקסט רץ פשוט לשם הקלה בקריאה
היישומים הסופיים מבטאים את השילוב בין עקרונות הבאוהאוס לבין פרשנות עכשווית של חוויית אור ותנועה. הם מדגימים כיצד רעיונות מופשטים — כמו שקיפות, איזון וגריד — הופכים לחלל מוחשי, לתקשורת חזותית ולחוויה חושית של ממש.
הפרויקט אפשר לי לחקור כיצד ניתן לתרגם רעיונות מופשטים לעיצוב חלל ממשי, ולהבין לעומק את יחסי הגומלין בין אור, חומר וחוויה. תהליך העבודה חשף את הכוח שבשפה גרפית מינימליסטית אך חווייתית, ואת היכולת של עקרונות היסטוריים כמו הבאוהאוס להישאר רלוונטיים גם היום, כאשר הם מקבלים פרשנות אישית ועכשווית. דרך ההתנסות בחומרים, צבעים ויחסי קנה מידה, למדתי כיצד כל החלטה צורנית משפיעה ישירות על תפיסת הצופה ועל הדרך שבה הוא חווה את החלל.